במדבר תש"ף


דף שבועי מס' 157 -  פרשת במדבר - 

בשורה ומבשר, יוסף וירושלים, והיכן נמצא הישוב מלכותיה ? 


מס' 157 -במדבר תשפ .pdf

=====================================

הישוב מלכותיה : 

מכירים מקום בשם "מלכותיה" ? כך ראו החלוצים, את משימתם הלאומית, להקים בארץ ישראל את מלכות ה'.

ב- 27 ביולי 1934 נרכש שטח אדמה רחב צפונית לעכו. דר' זליג אויגן סוסקין ויוסף לוי (קבוצת סוסקין) ודר' לודוויג פינר ומר שור (קבוצת פינר) קנו שלושה מגרשים בשטח של כ – 1000 דונם. קבוצת סוסקין קנתה את חלקה כתוספת למה שכבר רכשו לבנות את המשקים הפרטיים של נהריה.

ב- 1937 מכר דר' פינר את האדמות לקק"ל שיחד עם חברה בשם רסקו הכינה את השטח לבואם של היהודים מגרמניה. רסקו נוסדה ב- 1934 מתוך המחלקה הגרמנית של הסוכנות ותפקידה היה לתמוך בהתיישבותם של יהודים גרמנים באזורים חקלאים ועירוניים לאחר עליית השלטון הנאצי.

בסתו 1937 הגיעו סיירים מהכפר רקסינגן לתור את הארץ ולחפש מקום להתישבות. הם העדיפו את "אדמות פינר" על פני הצעה אחרת באזור תל אביב. וכך כתבו לחבריהם בגרמניה: "בקרבת השטח בו בחרו היה הישוב נהריה, שנוסד זמן לא רק קודם לכן על-ידי בני ארצם, ישוב יהודי יחיד. מעבר לזאת לא היה אף בית יהודי ואף ישוב יהודי באזור. מסביב היו רק ערבים, אנשים זרים מעולם אחר.". אחת הבעיות שהטרידו את החברים הדתיים מרקסינגן היתה שאדמות אלו לא היו חלק מארץ ישראל בתקופת התלמוד. הם חששו מנחיתות מול מי שהובאו לקבורה בארץ המובטחת האמיתית ביום ביאת המשיח.

התנגדות עזה ולא צפויה כלפי התיישבות חדשה זו הגיעה דווקא מכיוונה של נהריה, שהוקמה ב-1934, על ידי יהודים גרמנים, שחששו מתחרות כלכלית .

ב- 6.2.38 יצאה לדרכה מרקסינגן הקבוצה הראשונה. עם הגיעה לישוב הניפה דגל ועליו התנוסס השם "מלכותיה" – השם שבחרו ליישובם. אך הנציגים היהודים בארץ התנגדו לשם זה, בטענה שהגייתו בעברית מסורבלת. דר' שויאר, שהגה את השם הראשון, הציע שם אחר: "הדר הים", גם הוא נדחה, ובסופו של דבר הסכימו כולם לשם שהוצע על-ידי אנשי קק"ל – "שבי ציון".

ב- 31.03.1938 הגיעו ראשוני החברים מרקסינגן לחיפה. שם המתינו ליום עלייתם לקרקע. את זמן ההמתנה העבירו באימונים צבאיים בארגון "ההגנה". במקביל, יצאו לבקר בשטח שיועד לישובם. בצהרי 12.4.1938 נסעה הקבוצה למשק עין שרה, דרומית לנהריה.

13 באפריל, יום העליה לקרקע, החל בתפילה בעין שרה. אחריה יצאו הגברים עם משאיות ציוד הבנייה מנהריה להקמת ישובם בסגנון "חומה ומגדל". שעות ספורות אחר-כך, כאשר הגיעו הנשים עם כריכים ותה עבור העובדים, עמדו כבר הצריפים הראשונים על תילם וגם חלק מגדר ההגנה כבר היתה מוכנה. גם נציגי שלטון המנדט הבריטי נכחו במקום. קצין משטרה בריטי השביע שישה חברים צעירים כעוזרי משטרה, חימשם ברובים  דר' שויאר התבקש לתרגם את הפקודות לעברית, שהבריטים הניחו כי הגרמנים שולטים בה היטב. בחיוך סיפר על כך דר' שויאר: "תרגמתי לשוואבית – וכולם הבינו אותי."

בשנת 1940 נבנה ביישוב בית כנסת, על פי מתכונת מדויקת של בית הכנסת בכפר המקורי בגרמניה, והתושבים הוותיקים מתפללים בו עד היום, כמנהג יהודי גרמניה. סמוך לבית הכנסת נמצא הצריף הראשון ששוחזר.

בסמוך לחוף הרחצה של הישוב, נמצאים שרידי מלון נטוש - "דולפין". המלון היה אחד הידועים בצפון ובשטחו נמצא בית קטן, שאליו הגיעו כמה מנשיאי ישראל להתארח, משנות ה-50 ועד ה-70.

בקצה היישוב בית קברות, ובו טמונים שבעה (מתוך תשעה) לוחמי האצ"ל שנפלו בפריצת כלא עכו. גופותיהם נותרו בשטח מאחר שאף יישוב בארץ לא היה מוכן לקבור את ה"פורשים". חברי שבי ציון, ייקים ישרים והגונים, הודיעו כי לא יתכן שיהודי שנפל על קידוש ה' במלחמה נגד אויבי ישראל לא יובא לקבורה. ולכן, על אף היותם ישוב שזוהה עם ההגנה ביקשו לקבור את חללי פריצת כלא עכו בבית הקברות שלהם.

בסמוך לישוב אנדרטה לחללי אסון השייטת שאירע ב-1997. האנדרטה כוללת שנים-עשר סלעי כורכר (כמספר החללים) באורך של שלושה מטרים כל אחד, המוצבים כאילו התמוטטו, נחים זה על גבי זה ויוצרים צללית של אונייה. מימין לאנדרטה, סלע שעליו סמל השייטת ושמות הנופלים. בים, מול שבי ציון, הושקעה ספינת טילים של חיל הים, שטובעה כדי לשמש כאנדרטה נוספת לחללים.

שבי ציון – החוזרים לארץ האבות כדי להקים את 'מלכותיה', עושים זאת באהבת הארץ, ובחיבור לכל חלקי העם. המסע לארץ האבות חייב להיות בשורה גדולה, של "לעשות את כולם חברים".