האם ועד מתי נטהרו בגליל בטהרת פרה אדומה ? ומה הקשר לתולדותיה של בית שערים ? / חגי עמיצור 


בזמן שבית המקדש היה קיים אחת הסוגיות המשמעותיות והחשובות ביותר היתה ענין טומאה וטהרה. ללא טהרה לא ניתן לקיים טקסים שונים. כהנים אינם יכולים לאכול תרומה וקדשים, יהודי אינו יכול להקריב ולאכול מקרבן הפסח, לא ניתן לעלות להר הבית וזו רק רשימה חלקית של נושאים שללא טהרה לא ניתן לקיימם.

הטומאה החמורה ביותר היא טומאת מת, טומאה בה נטמא האדם בעקבות מגע עם מת או שהייה באותו חלל סגור. הטומאה נחשבת כה חמורה עד שבהלכה היהודית היא מוגדרת 'אבי אבות הטומאה'. כדי להיטהר מטומאה זו יש צורך במנגנון מיוחד שחלק ממנו הוא שימוש באפר פרה אדומה.

על הר הזיתים היו שורפים פרה אדומה, את האפר היו שומרים בכדים וצנצנות, וכאשר היו צריכים להיטהר היו מערבבים קמצוץ מאפר הפרה האדומה עם מים, ואת התערובת הנקראת 'מי חטאת' היו מזים על האדם שבא להיטהר כחלק מתהליך ההיטהרות.

היכן היו שומרים את האפר ? רבים חושבים באופן אוטומטי שאת האפר שמרו בבית המקדש. אלא שבכך יש בעיה יסודית, שהרי אי אפשר להכנס לבית המקדש כשאתה טמא, ואם לא עברת את תהליך הטהרה אינך יכול להכנס פנימה. ברור אם כן, שאפר הפרה היה צריך להישמר מחוץ לתחומי המקדש, כדי לאפשר לטמאים לעבור את תהליך הזאת מי חטאת ורק אז יוכלו להכנס למקדש. 

המשנה אכן אומרת : וחולקים אותו לשלש חלקים א' ניתן בחיל וא' ניתן בהר המשחה וא' היה מתחלק לכל המשמרות: (מסכת פרה פרק ג משנה יא). התוספתא מוסיפה ומסבירה : וחולקין אותו לשלשה חלקים אחד נתן בחייל ואחד נותן בהר המשחה אחד מתחלק לכל המשמרות זה שמתחלק לכל המשמרות היו ישראל מזין הימנו זה שנתן בהר המשחה היו כהנים מקדשין זה שנותן בחיל היו משמרין שנ' לעדת בני ישראל למשמרת:  (תוספתא מסכת פרה פרק ג הלכה יד). כלומר לפי התוספתא השליש שנשמר בחיל (הגדר שהקיפה את המקדש והפרידה בין בית המקדש לחצרות הר הבית) היה מיועד רק למשמרת ולא לשימוש. שני החלקים האחרים נועדו לשימוש. השליש שבהר הזיתים נועד לשימוש בירושלים, ואילו עם ישראל ברחבי הארץ השתמש בשליש שנשמר במקומות שונים ברחבי הארץ.

עולה אם כן שבימי הבית שליש מאפר הפרה האדומה היה נשמר במקומות שונים בארץ, ממילא ניתן להניח שחלק ממנו נשמר גם בגליל. האם אנו יודעים היכן שמרו את מאגרי האפר לטובת טהרת טמאי מתים ?

שתיקת המקורות בנושא איננה מאפשרת לנו לדעת במדוייק היכן היו מקומות איחסון של אפר פרה אדומה. יחד עם זאת מענין לראות את הדיון הבא מימי התנאים (מאה שניה לספירה) "שפופרת שחתכה לחטאת (=מי חטאת)- ר' אליעזר אומר יטמא ואין צריך להטביל, ור' יהושע אומר יטמא ויטבל. כנס לתוכה מי חטאת ואפר חטאת - אם עד שלא יטבילנה, טמא. ומעשה באחד שחתך שפופרת בבית שערים והיה ר' שמעון מטהר וחכמים מטמאין" (תוספתא מסכת פרה פרק ה הלכה ו). מבלי להכנס לעצם הדיו ההלכתי מתואר מקרה בו מישהו חתך קנה כדי להשתמש בחלל בתוכו לעירבוב אפר פרה אדומה ומי חטאת. הדיון ההלכתי מתייחס לסוגיות של טומאה וטהרה של המוצר ושל המכין ואין כאן המקום לעסוק בענין זה.

יחד עם זאת ברור שהכנת קנה כזה ככלי קיבול מתקיימת במקום שבו יש אפר פרה אדומה. מכיוון שהתוספתא ממשיכה ומספרת על אירוע מסוים בו אדם חתך שפופרת לשם מי חטאת בבית שערים, ניתן להסיק מכאן כי בית שערים היתה אחד המקומות בהם שמרו את אפר הפרה לצרכי טהרה.

מכיוון שהחכמים המתדיינים ומוזכרים בשמותיהם שייכים לדור יבנה – רבי אליעזר ורבי יהושע, ולתחילת דור אושה – רבי שמעון , אנו למדים שבמאה השניה לספירה, לאחר חורבן הבית, בבית שערים שבגליל עדיין השתמשו באפר פרה אדומה לשם טהרה[1]. 


להמשך המאמר עיין בקישור הבא :       אימתי פסקה טהרת פרה אדומה.docx